אדם קם בבוקר ומיד רוצה
רוצה קפה, רוצה לשטוף פנים, רוצה לבצע את שתכנן.
רוצה.
ובבסיס כל הרצונות האלו, ישנו הרצון שמנהל את כל המערכה, הרצון להמשיך את הקיום.
זה הרצון שעל בסיסו נרקמים אלפי סיפורים ונרטיבים שבתורם מייצרים רצונות חדשים שאם יום אחד יתנקו כל אלו עד אחרון הרצונות, לעולם לא ישתנה כהוא זה הרצון הראשוני שבבסיסם- הרצון להמשיך.
להמשיך את מה? ולמה?
ומה זה שרוצה כל כך להמשיך?
הסיפורים והנרטיבים שהעולם יצר מאפשרים את ההמנעות מהמפגש עם השאלות האלו..
אם ישנו סיפור אפשר לא להבחין בכך שבבסיס הקיום, בכל רגע ורגע, ישנה שאלה ללא תשובה. זאת משום שדרכם של סיפורים היא שהם תמיד מגיעים עם תשובות.
כמה דוגמאות לסיפורים שכיחים;
אדם רוצה ללמוד בשביל שיוכל למצוא עבודה, שתספק לו כסף ועמדה….
אדם רוצה זוגיות בכדי שיוכל לחוש נאהב, בשביל שיוכל להיות "איש משפחה" .
אלו רק דוגמאות לסיפורים, נרטיבים שצומחים ומאפשרים בעצם קיומם את המידה הנכונה של הרעש שלא יאפשר לשמוע את שישנו כשהם אינם.
וזה אולי מה שמתרחש בתוכי לעתים…מקום כזה, טיפה בלתי נסבל, בו חשה נשלטת על ידי רצון שבכלל לא שייך לי שלא חדל ללחוש; להמשיך להמשיך להמשיך…
והוא מרגיש כמו גוף זר שהשתלט עלי, כי אני, אני בכלל לא רוצה דבר.
