היום בו הפסקתי להיות

ביום בו אמרתי ״אני״ הפסקתי להיות.

ביום בו אמרתי ״אני״ הונח הבסיס לכל האשליה הזו.

ביום ההוא הכרתי את הורי ואחיותיי , פשוט כי הם לא יכלו להתקיים בתודעתי בטרם הייתי ״אני״.

ביום ההוא הכל פתאום קיבל צורה והגדרה ובדיוק באותה העת החל להשכח הדבר הכי חשוב ,כי צורה והגדרה לא יכולות לדור עמו בכפיפה אחת.

הדבר הכי חשוב, זה שצפה גם ברגע הזה בו אמרתי ״אני״ כמו בכל אותם רגעים שקדמו לו- הרגעים בהם חייכתי מתוך העריסה , בכיתי או בהיתי, ברגעים ההם בטרם ידעתי שבכלל ״אני״, הוא היה שם. ואותו שכחתי במשך ארבעים שנה. השכחה שלי לא נגעה בו, גם עליה הוא צפה.

זה כאילו שהסתכלתי דרך משקפת כל חיי ופשוט שכחתי שאני מסתכלת דרכה ובמקום זה התחלתי להאמין שאני המשקפת.

לחזור למשחק

היום (שוב) כמו על המזח בהונג קונג, הגיעו הדמעות. רק שהפעם המילים שלהן היו אחרות. בדומה לאז  על המזח, זה הרגיש כמו תפילה. צעקתי לשמיים (אפילו שישבתי בשקט מוחלט על הספה בסלון). זה מרגיש כמו צעקה לשמיים כשישנו זיהוי של תקיעות כלשהי ברמה התודעתית ולמולה אפס פתרונות, אפס מחשבות, רק

קרא עוד »

רגליים צועדות ברחובות בנגקוק

כמתה מהלכת, רגלי צועדות ברחובות בנגקוק. בכל פינה מסתתרת לה איזו איריס שהייתי.האיריס שהיתה מתרגשת למראה כל שוק, מייחלת שבאותו הרגע בו הבחינה בו מהמושב האחורי של "טקסי בייק אקראי, היתה בין דוכניו.האיריס שקונה כל מה שמתעורר בה רצון לקנות, והכל בכפולות, העיקר לא לחשוב יותר מדי.האיריס שהיו לה שתי

קרא עוד »

אדם קם בבוקר

אדם קם בבוקר ומיד רוצה רוצה קפה, רוצה לשטוף פנים, רוצה לבצע את שתכנן. רוצה. ובבסיס כל הרצונות האלו, ישנו הרצון שמנהל את כל המערכה, הרצון להמשיך את הקיום. זה הרצון שעל בסיסו נרקמים אלפי סיפורים ונרטיבים שבתורם מייצרים רצונות חדשים שאם יום אחד יתנקו כל אלו עד אחרון הרצונות,

קרא עוד »